אגדת כורסא: טיפים לריפוד

נסענו אני וגלעד לפיקניק שישי לכבוד יומהולדתי באחד ממושבי מטה יהודה ופתאום גלעד מסתכל ואומר "וואו, תראי איזה רגליים יש לזאתי." ולפני שהספקתי להגיב בכעס למה שאמר כנראה אל אחת המושבניקיות (בכל זאת, גם אני מושבניקית לשעבר), הבנתי שהוא מדבר על כורסא גדולה, מפוספסת, דהויה שישבה לה ברחוב. עצרנו ובחנו היטב את המציאה. הרחנו - קצת מאובקת, לא טחובה. לא מושתנת לא עלינו. ישבנו - יציבה מאד, לא מתנדנדת או מתפרקת. חישבנו - יש לנו בכלל צורך? יש לנו בכלל מקום? איפה? לצד הספה הגדולה, שבכלל אנחנו מתכוונים להחליף מתישהו. נזיז את הכורסא הקטנה וכסא הנדנדה. חכם מי שיש לו מידות מוכנות של הבית בטלפון ומטר קטן בתיק או בתא כפפות. וכעת למבחן - האם בכלל נכנס לרכב. ו... בול (הונדה FRV שישה מקומות לסקרנים). ווידאנו שהספה באמת מחכה למישהו שיאמץ אותה ואין איזו סבתא שמחכה לנכדים שיחזירו אותה פנימה אחרי הספונג'ה ונסענו.

כעת, כמה טיפים למתכוונים לרפד:

1. לרפד זה ממש לא מציאה במחיר. זה לא יותר זול מלקנות חדש. ריפוד רהיטים קיימים הוא יותר למי שאוהבים סגנון אקלקטי ו/או וינטאג'.

2. צבע - לא לנסות להתאים לצבע דומה של ספה קיימת. ההבדל יהיה צורם. אם שאר הצבעים בסלון רגועים אפשר להשתולל עם צבע יותר נועז, אם שאר הסלון עם הדפסים וכו' אז ללכת על צבע חלק.

3. קדר- זהו התפר החיצוני, לא תמיד יש אותו אבל אם יש זה מוסיף המון. פשוט נגיעה קטנטונת של צבע שונה עושה את ההבדל.

4. רגליים- אם יש רגליים מעץ אפשר לצבוע אותם לבד בצבע אחר או רק לצפות בלכה.

אזהרה נוספת שלא קשורה לרפד אלא לרהיטים שמצאתם ברחוב: בשום פנים ואופן לא להכניס לבית רהיטים שמצאתם ברחוב. שמעתי לפחות סיפור זוועה אחד על אנשים שנכוו קשות ממזיקים שהיו בתוך הרהיטים.

תתחדשו!